כפיר שרותי מעליות (1981) חברה בע"מ נ' קורקוס

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר התגוננות ביום 12.1.2011, על סמך מסירה לכאורה של כתב התביעה וההזמנה לדין, שבוצעה לידי אשת המבקש, אשר סרבה לאשר בחתימתה את קבלת המסמך.

הבקשה הוגשה ביום 15.1.2014, ולא מצאתי בה התייחסות לחלוף 3 השנים מאז ניתן פסק-הדין, חרף הוראות הפסיקה בעניין זה. מחמת היות המבקש בלתי-מיוצג, לא הייתי זוקף זאת לחובתו עד כדי דחיית בקשתו, אולם גם בתגובתו, שהוגשה לאחר תגובת המשיבה – בה טענה כי לכל המאוחר ידע המבקש על פסק-הדין ביום 5.12.2013, עת נמסרה לו האזהרה מההוצאה לפועל, וכי לפיכך בכל מקרה הוגשה הבקשה באיחור של לא פחות מ-10 ימים – לא מצאתי התייחסות לעניין זה.

די בכך, אפוא, כדי להביא למחיקת הבקשה מחמת האיחור בהגשתה.

למען הזהירות אוסיף, כי גם אם היתה מוגשת הבקשה לביטול פסק-דין במועד, ספק אם הייתי נעתר לה לגופה, שכן המבקש – שבבקשתו טען, כי בעת המסירה לאשתו היה הוא במעצר בית במקום אחר, עקב סכסוך עמה – לא התייחס בתגובתו לטענת המשיבה, כי הוא עצמו הנחה את השליח (טלפונית) למסור את כתב התביעה לאשתו (זאת מעבר לעצם הטענה, המוצדקת כשלעצמה, שהמסירה לאשתו במקום מגוריו, גם אם אותה עת שהה זמנית מחוץ לבית, היא מסירה כדין). מכאן – כי לא נפל פגם במסירה. במקרה כזה, רק טענות הגנה משובחות היו מטות את הכף לטובת ביטול פסק-הדין, וכאלה לא מצאתי. המבקש אמנם מתייחס להגנתו האפשרית, בנוגע לחשבוניות שאינן חתומות, ולהיותו מנהל בחברה שהזמינה את שירותי המשיבה, בלא שהתכוון ליטול על עצמו אחריות אישית, אולם טענות אלה מובאות בקיצור נמרץ, ובלא פירוט שיאפשר לבחון אם יש בהן ממש.

נמצאנו, אפוא, כשבפנינו טענות הגנה עמומות, ומסירה שתקינותה לא הופרכה ואף לא הוכחשה, ועל כן, אפילו היתה הבקשה מוגשת במועד – סביר כי היתה נדחית.

בפועל, משהוגשה באיחור, בלא בקשה להארכת מועד, היא נמחקת בזה. פסק-הדין עומד על מכונו.

המבקש ישא בהוצאות המשיבה בסך של 900 ₪, בקשר עם הבקשה. הליכי הוצאה לפועל, ככל שעוכבו עקב הגשת הבקשה, יחודשו; ערבון, אם הופקד, יחולט לטובת המשיבה על חשבון החוב הפסוק (ויועבר באמצעות ב"כ).

ניתנה היום, כ"ט אדר ב תשע"ד, 31 מרץ 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: